הרב יוחאי קפלן

מפורסמים דברי רש"י בתחילת התורה "א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב' ב') שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" לכאורה עדין לא מובן מדוע נצרכה התורה לכתוב את כל ספר בראשית על כל מעשיו ומאורעותיו. אלא עולה מדברי המדרש שכל ספר בראשית כולו, וכל פרט ופרט שבו, נצרך כדי לבאר לעומק את ענין "כח מעשיו הגיד לעמו". אם כן ספר בראשית כולו, הוא כעין הקדמה לספר שמות שהוא העיקר.

הספר השני

מפורסמים דברי רש"י בתחילת התורה "א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא  מ"החודש הזה לכם" (שמות יב' ב') שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהלים קיא' ו') שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות ז' גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

לכאורה עדין לא מובן מדוע נצרכה התורה לכתוב את כל ספר בראשית על כל מעשיו ומאורעותיו. היה די לכתוב מספר פסוקים בודדים (חמש וחצי שורות. תספרו), ומיד אח"כ "וידבר ה' אל משה לאמור, החודש הזה לכם וכו'"!.

אלא עולה מדברי המדרש שכל ספר בראשית כולו, וכל פרט ופרט שבו, נצרך כדי לבאר לעומק את ענין "כח מעשיו הגיד לעמו".
כלומר, על מנת שנבין בצורה מלאה ונכונה מיהו העם המיוחד והנפלא הזה, שזוכה להיות "עמו" של הקב"ה, להכיר את כח מעשיו, ולזכות בנחלת גוים, יש צורך בכל התיאור כולו, נפילת העולם החל בחטא אדם הראשון, דרך התבלבלות דור המבול והפלגה, עד שמופיע אורם של האבות, והתבררות השבטים בפרשות החותמות את הספר.
מתוך העמקה בתיאור התורה את כל אלו, מתוך "הביטו אל צור חוצבתם", יש מבוא להבין את מהותו האלוקית, המוסרית האידיאלית של עם ישראל.

אם כן ספר בראשית כולו, הוא כעין הקדמה, "פרוזדור", כלשונו של הרצי"ה, "אמנם פרוזדור גדול, קדוש ונשגב, לבין ספר שמות שהוא העיקר. עצם יצירת עם ישראל בממשיותו".  
בשיחות הרצי"ה, במבטו המקיף והכללי מבאר בהרחבה שספר שמות עניינו אחד - הולך ובונה את הופעת עם ישראל בשלוש מדרגות-יסודות: יציאת מצרים, מתן תורה, ובניית המשכן - השראת שכינה.

הופעת עם ישראל היא מגמת המציאות. היא השלמת בריאת העולם.
כפי שמבאר הנצי"ב ב"העמק-דבר" בהקדמה לספר שמות, שלכן נקרא חומש שמות בגמ' (סוטה לו') 'חומש שני' ובדברי בעל הלכות גדולות "ספר שני" (לעומת חומשים אחרים שם, להם מופיע שם ענייני), שבא ללמדנו שהוא הספר השני לספר הבריאה, ו"הוא חלק שני מזה הספר, היינו בו נגמר סדר הבריאה. וכמאמרם ז"ל 'בראשית' בשביל ישראל שנקראו ראשית, פי' תכלית העולם בכלל, הוא שיהא אומה אחת חלק ה' עמו, וזה לא נשלם עד שיצאו ישראל ממצרים ובאו לתכליתם שיהיו לצורה אחרת במה שקבלו עליהם עול תורה ומצות. וכו'

נמצא שספר שמות הוא ספר שני להראשון, כמו שהמה ענין אחד ובו שני חלקים של ספר הבריאה".
מובן ומבואר, שמהלך הופעתו של עם ישראל, וממילא של העולם כולו, טרם יצא אל הפועל בשלמותו ובמלוא שיעור קומתו. וכלשון הרב זצ"ל באורות (זרעונים. ערך התחיה) "התחלנו להגיד איזה דבר גדול, בינינו לבין עצמנו ובאזני העולם כולו, ולא גמרנוהו עדיין. הננו עומדים באמצע נאומנו, ולהפסיק לא נרצה ולא נוכל".

יה"ר שנזכה לרומם את אופק המבט היומיומי ולהתמלא שמחה ותודה, על אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ועל הזכות המיוחדת להיות בדורות אלו, כאן בא"י. ונזכה כל אחד במקומו להוסיף טוב, וישראליות לנו ולעולם כולם.

אוהב אותכם ממש. ומתגעגע. כן כן.
יוחאי.

שבת שלום