"אני כינור לשירייך" – ליום ירושלים

"הלא לכל שירייך אני כינור", אין מי שאיננו מכיר את שורת השיר הזו. אך נראה שלא כולם
יודעים מהו מקורו.

כותב רבי יהודה הלוי: "לִבְכּוֹת עֱנוּתֵ אֲנִי תַנִּים, וְעֵת אֶחֱם שִׁיבַת שְׁבוּתֵך – אֲנִי כִנּוֹר
לְשִׁירָיִ". זהו משפט בעל עומק אדיר. לירושלים יש שיר משלה, שיר פנימי נסתר, מלא ערגה
וצימאון אל השכינה שתשוב לשכון בתוכה. "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר"? אכן אי
אפשר, ולכן עולה ממנה קול של נהי וקינה. זהו שירה של ירושלים בימי הגלות והחושך. זהו
שיר מלא כאב, צער ויגון אינסופי; כאשר גולים ישראל מעל שולחן אביהם עומדת ירושלים
תחת גלים של אפר ואשפה, ובוכה מעומק ליבה.

בזמנים כאלו, עלינו להיות התנים אשר משמיעים את קול ענותה של עיר הקודש והמקדש –
"לִבְכּוֹת עֱנוּתֵ אֲנִי תַנִּים". עלינו להשמיע את קולה של ירושלים – להשמיע בקינות ובבכי, אך
גם בציפייה, בצימאון גדול, "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
עלינו להיות שופרה ש ירושלים, להפוך את הקול הנסתר והעלום לקול אדיר משבר הרים,
קול אשר יזעזע את אמות הסיפים ויחדיר אל תוך הלבבות את החיסרון העצום שיש בחורבנה של עירנו.

כך כותב הרב במאמרי הראיה:
"ומחרבות ירושלים קול יוצא: 'בת-קול שמנהמת כיונה, ואומרת: אוי לי, שהחרבתי את ביתי,
ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין אומות העולם'. והקול קורא עוד, והבת-קול מנהמת
כיונה: 'אוי לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'. ובת-קול אשר
בקול-נכאים רק כיונה היא מנהמת, זה שנות אלפיים. הולכת היא וחודרת בכל משך
התקופות והדורות.
מדברת היא בקול נהימתה אל הלבבות ואל הנשמות... וקול נהמת היונה
המנהמת, הנה חודר הוא לתוך מעמקי לבבנו... ונשמתנו כולה מתחלחלת, נרעשים ונרעדים
הננו עומדים ומקשיבים את קול היונה המנהמת, מחרבות ירושלים".

אך בימים של גאולה, ימים בהם הולכת ומתקרבת השכינה להתגלות בציון, מתמלאת
ירושלים שיר גדול, "עורי עורי שיר דברי" – ומדוע? מפני ש"כבוד ה' עלייך נגלה". קינתה של
ירושלים הופכת להיות שיר גדול, שיר מלא עוצמת חיים, מלא שמחה וחיוּת אדירה. וגם כאן,
כדי להשמיע את הקול הזה, זקוקה ירושלים לאנשי השיר שלה, לעם ישראל, אנשי ירושלים.
תפקידנו הוא להיות כינור לשיריה, לרקום בעצם חיינו את המיתרים שירטיטו את הלבבות.

כל חפצינו, רצונותינו ומאוויינו צריכים להיות מכוונים לשם, להשמיע את קולה של ירושלים. כל
תפילתנו צריכה להיות לכיוון ירושלים – לא רק במובן הפיזי, אלא גם ובעיקר במובן הפנימי,
לחיות חיים ירושלמיים.

יהי רצון שרוממותו של היום הזה תביא אותנו להתחבר לירושלים במלוא עומק הווייתנו,
ונזכה שכל תפילותינו יתאחדו יחד לאבוקה גדולה שתבקע רקיעים ותביא לבניין ירושלים
והמקדש במהרה בימינו אמן.

שבת שלום