"בצלאל, על שם חכמתו נקרא"

"בצלאל, על שם חכמתו נקרא" (ברכות נה.) כמו כן,"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ" (שם)
מן הסתם, בדמיון הלומד, בולטת דמותו של בצלאל כאמן מוכשר, רב פעלים, היודע לחבר בין אמנות לאומנות. זאת ועוד, המחשבה הראשונה מצביע עליו כעל דמות של אדם רב-תחומי, בעל ניסיון עשיר, זקן ובעל וותק וכו'. והנה, לא רק שחז"ל הדגישו בעקר את אלו תכונותיו שצוטטו לעיל, למדים אנו מחז"ל, וזה לשונם - "בזמן שעשה בצלאל את המשכן, בן יג' היה" (סנהדרין סט:)

מהי חכמה מיוחדת זו המאפיינת את בצלאל והתואמת את גילו המיוחד.
הריה"ל, בסכמו את "גדולת העם" (כחלק מבירור חטא העגל), מאדם הראשון ועד להופעתם כאומה, כותב בזה"ל (מאמר א' , פסקה צ"ה לקראת סופה)-
"וישמרם האלוקים , ויפרם וירבם ויגדלם במצרים כאשר יגדל האילן אשר שרשו טוב. עד שהוציא פרי שלם דומה לפרי הראשון אשר נטע ממנו. רוצה לומר- אברהם יצחק יעקב ואחיו.
והיה מן הפרי -משה אהרון  ומרים
וכמו בצלאל ואליאב
וכמו כאשר המטות ושבעים הזקנים ...
וכיהושע בן נון..."

קצר המצע מלהאריך בבירור הפרטים השונים בדברי קדושתו של הריה"ל ונסתפק בהארת חלקו של בצלאל בדברים אלו כעולה מאופן סידור הדברים.
לצורך המעבר מיחידים למשפחתיות ואחר כך לאומה, לאחר כור ההיתוך שבמצרים, הקים לנו הקב"ה מנהיגים הכוללים באישיותם ובתכונתם את מעלת העם - משה אהרון ומרים. סיבת הדבר, התכונה המקורית של היחידים הענקיים כבר לא  מופיע בבליטה. לכן, תפקיד מנהיגים אלו, לאפשר לתכונה לאומית זו להופיע באופן מרוכז בדמויות הבונות את הציבור, וכך חיי האומה מוכתרים בכתר העניין האלוקי המופע בה.
אך אין די בכך, הנהגה זו צריכה כח שיתרגם את כוחם של משה ואהרון לפסים מעשיים היוצרים התאמה בין העם לבין כישרונו כפי שמתבטא בריכוזיות אצל משה. דרכם, העם משתייך לקודש, והם, בצלאל ואליאב, מכוונים לדבר ה' אף שלא שמעוהו ישירות. זה כוחם, לכוון לדעת עליון ולהוות חוליה המביאה את דברי משה ואהרון אל העם דרך בניין המשכן וצורתו.
את המגמות העליונות של החיים הלאומיים וקשרם למקור החיים, מטביע בצלאל בחוכמתו האלוקית בכלים ובמשכן. מכוחם, לפי תכונתם וסגולתם, משייכים הם את כל האומה לבניין המשכן ולכלול וגנוז בו.

בתמצית, אלו התכונות המרכזיות המוזכרות לעיל מחז"ל, ולכן- מתאים הדבר לגיל זה, גיל של מעבר מקטנות לבגרות, גיל המעבד את העוצמה הרגשית כהכנה להתפתחות שכלית. ובתפר זה - בגיל יג',ישנה התאמה בין דבר ה' לבין כוחות הנפש הטבעיים והשלמים של בצלאל. אך יותר: הגמ' בברכות מגדירה את בצלאל כ"פרנס". מתוקף הגדרתו זו, עוקבת הגמ' - דרך הפסוקים- אחר אופן מינויו לתפקידו זה, ומסיקה מכך מספר הלכות וכללים באשר לדרך העמדת פרנס על הציבור. במה זכה בצלאל להגדרה כה מיוחדת ב"פרנס"? היכן באה לידי ביטוי ממשי "תכונת מנהיגות מיוחדת זו"? כותב הרב זצ"ל בעין איה (ברכות, חלק ב', פרק ט', פסקה כז')

בזה הלשון:
"ונחשב בצלאל לפרנס, שהוא מנהיג, אע"פ שלא הייתה עבודתו רק במעשה המשכן וכליו. אמנם יען כי תמונת המשכן וכל כליו, וכן הציורים הפרטיים שהיו נעשים מעשה מלאכת מחשבת, מיד ה' הייתה זאת שהציורים הללו יעשו רושם על נפשותיהן של ישראל, לתורה ולתעודה וליראת ה', והציורים יש בהם הרבה מכישרון רוח המצייר האמיתי, מכפי התרוממות נפשו למידות קדושות ונעלות

 ולשכל טהור וטוב ברוח ה', כן יפעלו יותר ציוריו להשכיל ולהיטיב... אם כן תלויה היא טהרת רוח כל העם כולו, שהיה עפ"י עצת ה' מתחנך בסיוע של בניין המשכן וציורי כליו, תלויה בשאר רוחו וקדושתו של החושב בגדול במלאכת מחשבת הקדושה הזאת, הוא בצלאל. על כן היה באמת פרנס ורואה לישראל." דברים חשובים אלו המלמדנו כי יש לכרוך את טהרת העם ורוחו המתפתחים בסיוע בנין המשכן וכליו, בהתאמה ישירה לגודל רוחו של בצלאל, פותחים לנו פתח נוסף בהבנת המושג מנהיג (פרנס) בישראל.

התרבות העכשווית מבוססת רבות על הבזקים רגעיים של ביטויים (דמגוגיים לעיתים) חריפים, אמירות חותכות, הערות המושכות תשומת לב וכיוצא בזה, אשר "עוברים מסך" ומצטלמים לרגע בתודעה קצרת מועד של האדם הפשוט הנגרר אחר כח דמיונו. מנהיגים עכשוויים רבים בונים את השפעתם על סמך הכרת חולשה אנושית זו המתרגמת אותה לסוג של אידיאולוגיה ותפיסת עולם.

מנהיגות אמיתית היא זו המניחה תשתית קיומית המעצבת את הרוח אל האמת הנצחית, אל האינסוף ואל האידיאל המבוסס על אידיאות עליונות. מנהיגות אמיתית היא זו המזהה את נקודות התוך של החיים ומארגנת סביבם סדר יום התואם את רוח העם.
אין למנהיגות זו פתרונות קסם רגעיים ומידיים, הם לא בהכרח בעלי אופי כריזמטי, אינם סוחפים המונים, אך כוחם - בזיהוי הכח האמיתי של העם המחפש את הדרך להתפרץ החוצה ולהוביל את העם בעקבותיו.
בצלאל - הוא המנהיג האולטימטיבי.

מנהיגות שכזו, בית גידולה - זהו בית המדרש אשר, כאמור, אינו רק שם של מקום כי אם מקום המצמיח גרעינים העושים פירות לעד. מתוך עמקות ובהתמדה, מתוך קשר לוותיקי הלומדים (=רבנים, בלשון העם), נוצרת תשתית מנהיגותית שנושאי כליה הם אותם שצמחו בבית מדרש וממשיכים ומתפתחים דרך קשר מתמיד זה. כשקומה זו תהא איתנה, יציבה ורחבה, תעמוד החברה הישראלית מול תמונת מציאות אמיתית ולא אילוזיונית בלבד. זאת  ועוד, כח דמיון זה, פעמים שפולש אלינו פנימה ומסיח את הדעת מבניין אמיתי המבוסס על עמל תורה ובניין המידות, ומספק פתרונות מהירים וקצרי מועד שספק גדול מה אורך "חיי המדף" שלהם וספק גדול אם הם יבנו מנהיגות לדור הבא.

אמנם, יותר מתקציר אין כאן, אך דיו כדי לעורר נקודות שבבוא היום, בלי נדר, יבוררו יותר.

שבת שלום