הרב יוחאי קפלן

טלית שכולה תכלת

ידועים דברי המדרש בעניין סמיכותה של פרשת קרח ועדתו, לסוף הפרשה הקודמת - מצוות ציצית: "ויקח קרח. מה כתיב למעלה מן הענין 'ועשו להם ציצית' קפץ קרח ואמר למשה, טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל חייבת בציצית א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה?

בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו חייב במזוזה א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית? אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן" (במדבר רבה יח' סי' ג').

באופן בולט מתבררים דברי קרח כמשל: עם-ישראל כולו עם נבחר, ויועד ע"י רבש"ע להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. אם כן מדוע יש צורך בשבט כהונה או בכהן גדול מיוחד? ומדוע יש צורך במשה שיקבל וימסור את התורה לבדו?[1] וכדברי קרח ועדתו בפסוק "כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'". אין זאת אלא שמשה בדה את הדברים מליבו. 

ואמנם יש אמת בטענה זו של קרח, אכן עם ישראל כולו קדוש ונבדל מכל העמים, אם כן מהי הטעות עליה נענשים קרח ועדתו בצורה כה חריפה "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש: וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל"?
אלא שבאמת יש כאן טשטוש ורמיסת הקודש. אכן עם ישראל כולו שייך לקדושה הגדולה והאדירה של כנסת ישראל, לזרם החיים הנשמתי המקיף והכולל הזה. אך מדרגות מדרגות יש בהופעתו ומימושו.

לומר שאדם גס רוח ובעל מידות נשחתות, ואדם חכם בעל דעה וחסיד עליון שייך בחייו ההווים אל הקודש באותה מידה בשווה אינה אלא הפקרות, זלזול והריסת בניין המוסר והופעת הקודש. ואמנם לא רק שאין להשוות את השייכות אל הקודש בין שני אנשים שבחירתם ומעשיהם עומדים בשני קטבים מעשיים, כך ואף יותר ישנן חלוקות ומדרגות הווייתיות מוחלטות.

כך כותב המדרש שם בהמשך הפרשה בביאור דברי משה "וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ד' את אשר לו וכו'". "א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם לערב יום ולילה? וכו' וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם כך הבדיל ישראל מן האומות וכו' וכך הבדיל אהרן וכו'".

הרב זצ"ל באורות הקודש[2] (ב' תלט' "הבדלה והכללה") מבאר את הצורך ההכרחי בהבדלת המדריגות, לא למען ריחוק ובידול, אלא אדרבא לטובת השלמת הכלל ועילוי, וכך הוא כותב "...בהדרכת הכלל[3] באה במקומה הבדלה כתתית, הבדלת שבט לוי ביסוד האומה, והבדלת הכהונה מתוכו. בזמנים המאוחרים, הבדלת חברים מעמי הארץ, ובכלל הרי הוא התוכן הרחב של הבדלת ישראל מן העמים, ובהרחבה יותר קדומה, הבדלת האדם מכל הבהמה והחיה, על ידי הגדרה של חלקים מיוחדים, תורות ומשאת נפש מיוחדות, שבהם עומד עולמו הפנימי האנושי, המתנשא למעלה למעלה.

אבל בתוך עמקה של הבדלה זו התחברות והכללה גנוזות הן, כלולות הן בכללותה".

כיון שדוקא ע"י ההבדלה יכולים חלקי המציאות העליונים להוציא לפועל את שלמות איכותם, ובכך להעלות עימם את כל מרחב המציאות אליו משתייכים.
כך "האדם, בהתבדלותו מכל החי והתרוממו בספירתו העליונה הוא מתכשר דוקא על ידה להתעלה ולהאדר עד היותו צביון כללי, הנושא בתוכו את ההתעלות הרחבה של כל העולם כולו". וכך גם ענין ויחס ישראל בעמים, ויחס הלויה והכהונה בישראל "בהתיחדותו בתנאיו המובדלים הרי הוא מתאצל והולך ושומר את צביונו, מתקדש ומתנשא עד היותו לברכה לכללות האומה. והכהונה, בקדושה המיוחדה הרי היא מתעלה עד כדי שאיבה עליונה של רוח הקודש, לאושר הכלל כולו, ועילוי מהותו היותר פנימית".לעומת "ההתחברות" הגסה והחיצונית של טשטוש המדריגות שסופה מחלוקת שאינה לשם שמיים, באה הבדלת המדרגות של הקודש, שסופה הכללה ועילוי המציאות.

"וזאת היא נחלת ד' בכל דרך הקודש, הפרדה על מנת התחברות, להיפך מההכללה הגסה, המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי. וסוף כל סוף על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול, והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה, עד שהכל מתפרד, והארץ כולה תנוע כשכור מכובד פשעה. סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים, בחיבורא, ושם גופיה איקרי שלום".

 

יה"ר שנזכה להעמיק ולעמוד על עומק ענייננו המיוחד כעם סגולה, ומתוך כך נזכה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולרומם את העמים כולם, ואת המציאות כולה.

אוהב מאוד מאוד. יוחאי.  

שבת שלום.

[1] ראה בספר "תפארת-ישראל" למהר"ל פ' כב' שביאר את שתי הדוגמאות של קרח טלית שכולה תכלת ופתיל תכלת, ובית מלא ספרים ומזוזה, כמכוונים במדויק למשה ולאהרן, שעניינם הלימוד והמעשה. פתיל התכלת שבציצית עניינו להזכיר את המצוות "וראיתם אותו... ועשיתם אותם". כנגד אהרן ושבט הכהונה העובדים את העבודה המעשית במקדש. המזוזה עניינה לקבוע בנו את התורה "ודברת בם בשבתך בביתך וכו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" כנגד משה רבינו המקבל את התורה ומלמדה לישראל. 

[2] ובעוד מקומות נוספים.

[3] לעומת הדרכת הפרט שהוזכרה בתחילת הפסקה שם.