פרשת חוקת

נאמר בפרשתינו בדיני טהרת טמא מת "הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר" ומבהיר השל"ה על דרך הרמז, כי בפסוק זה מרומזת הדרכת נצח כיצד יוכל האדם לטהר את עצמו - אף בדורות בהם אין פרה אדומה.

הרי נאמר כי העוה"ז יתקיים ששת אלפים שנים, ובאלף השביעי חרוב - היינו ביטול העוה"ז ובחינת מציאות עוה"ב.

ורבותינו ז"ל אמרו במדרש כי יומו של הקב"ה - אלף שנים הוא. כלומר שמה שנאמר בבריאת העולם ששת ימי בריאה ובשביעי שבת מכוון לכל ההיסטוריה העולמית של ששת אלפים שנה עולם ובשביעית עולם הבא.

והנה התורה ניתנה באלף השלישי (כמה שנאמר בגמ' אלפיים - תוהו, אלפיים - תורה ואלפיים - משיח) - וכנגדו נאמר "הוא יתחטא בו ביום השלישי" - היינו שהאדם מתחטא ביום השלישי ע"י התורה, ואח"כ  - "ביום השביעי יטהר" - תגמר טהרתו בעוה"ב שהוא היום השביעי.

ואם ח"ו "לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר".

פרשת הנחשים והשרפים:

נאמר (כא, ה) "וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתנו..." העם מלין על ה' ועל משה. כעונש שולח ה' בעם את "הנחשים השרפים". מביא השל"ה את הסברו של בעל הצרור המור: הנחשים - הם עונש כנגד דברי העם על ה'. השרפים - מלשון מלאך ושרף = שליח - הם עונש כנגד דברי העם על משה - השליח. כשחזרו ישראל בתשובה אמר ה' למשה "עשה לך שרף" - כלומר בשביל כבודך, אך 'נחש' לא אמר לו לעשות כיוון שכבודו של ה' במקומו מונח ואינו צריך אות לזכרון כבודו. ה' חס על כבודו של משה יותר מעל כבודו.

משה לעומת זאת לא רצה, וחס על כבוד ה' ולכן עשה משה נחש נחושת - בשביל כבוד ה'.

ומסיים השל"ה: "ראה עד היכן צריך לנהוג כבוד בתלמידי חכמים וצדיקים." (מכך שה' חס על כבוד משה יותר מעל כבודו שלו).

ויהי רצון שיתייקר שם תלמידי חכמים וירום קרנם וכבודם לעיני כל עמ"י ולא יהיו לביזיון וכלימה, ומתוך הכרת והערכת תלמידי חכמים שבדורנו יתגדל ויתייקר שמנו שלנו - כי כבודם הוא כבודנו של כל עמך ישראל אמן.

שבת שלום.