להתחיל מבראשית...

ב"ה בשמחת-תורה זכינו לסיים את התורה ומיד להתחילה. לסמוך סיומה לתחילתה.

שאלתי בחג את הילדות שלי מה יותר משמח לסיים את התורה או להתחיל אותה?

הצענו שאולי השמחה הגדולה ביותר היא הרצף, התמידיות. השייכות המהותית והחיונית של עם ישראל והתורה, התורה ועם ישראל, שבאה לידי ביטוי בסמיכת הסוף לתחילה בלא הפסק. כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם הוגים אנו יומם ולילה.

השבת בע"ה מתחילים מבראשית.

אחת הסוגיות שמתעוררת לא אחת כשמגיעים ללימוד מעשה בראשית היא הסתירות לכאורה בין המתואר בתורה, לבין הידיעות המדעיות בעניין שנות העולם, סדר ההתפתחות, סוגי בני אדם שקדמו לאדם התבוני ועוד כהנה וכהנה.

רבות נכתב ודובר בנושא. אין בכוונתי למצות את הסוגיה בשורות קצרות אלו, אלא להאיר בתמצית נקודה אחת שלענ"ד הינה מהותית ויסודית.

הרב זצ"ל באגרות הראי"ה (ובעוד מקומות) מטפל בסוגיה זו, ומברר שהשאלה כשלעצמה נובעת מחוסר הבנה במגמת התורה ועניינה.

וכך הוא כותב (חלק א' אגרת קלד') "על דבר הדעות הבאות ע"י המחקרים החדשים, שהם ברובם סותרים את פשטי דברי תורה. דעתי בזה היא, שכל מי שדעותיו ישרות ראוי לו לדעת, שאף שאין כל אמת מוכרחת בכל אותן החדשות, מ"מ אין אנחנו חייבים כלל להכחישן בבירור ולעמד נגדן, מפני שאין זה כלל עיקר של תורה לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. העיקר הוא התוך, ההסברה הפנימית שבהענינים, וזה יתרומם עוד יותר בכל מקום שנמצא כח סותר, שאנו מתעודדים להתגבר על ידו".

התורה עניינה לרומם ולהדריך את האדם להורות אותו את דרך הטוב והיושר, דרך המוסר ודרך הקודש, זו מגמתה.
אין מטרתה בתארה עובדות ומעשים לתאר היסטוריה כללית או לאומית ישראלית כשלעצמה, אלא כשלאלו ישנה משמעות מוסרית ערכית שמגדלת ומקרבת את האנושות למגמתה. ומכאן, אופן תיאור הדברים נאמן באופן מוחלט למגמה זו, ופחות לתיאור היבש של העובדות.

עפי"ז מבאר הרב זצ"ל שאדרבא היכן שתבוא סתירה מדעית ותקשה על ההבנה הפשוטה של התיאור שבתורה, הדבר מזמן ומכריח אותנו להתרומם להבנה עמוקה יותר ופנימית יותר של מה שהתורה באה ללמדנו. (ולאחר שכך נבין, נוכל לבוא במתינות ובשלוות נפש לבחון האם הטיעון המדעי אכן צודק מבחינה מדעית או לא. מבלי "להלחץ" שאולי זה "יפיל" את האמור בתורה).

עולה מכאן הבנה חשובה מאוד - לעולם לא הייתה ולא יכולה להיות כל קושיא מדעית מכל סוג שהוא על הכתוב בתורה, כיון שאין עיקר כוונת התורה לדבר בכלל ברובד הטכני-חיצוני-מדעי, אלא ברובד המהותי-פנימי-מוסרי.

כך כותב הרב במקום אחר (פנקס ראשון ליפו צא'1) "צריך לדעת צורת הנבואה לאמתתה. נדע שאין לה עסק כלל עם מדעים שאפשר לחקרם במשך הזמנים עם השכל האנושי, וכל מה שנמצא בתורה הוא לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמע, לפי מה שהוא מפורסם אז, כדי לשכלל דרכי המוסר. ותחת הדברים הפשוטים גנוזים דרכים רחבים לעיונים אלקיים שהם יסוד התורה ומגמתה, ויכולים אנחנו ללכת במרחב בכל דרכי החקירה".

כך הם הדברים באופן בולט ביותר בפרשת בראשית "והתורה ודאי סתמה במעשה בראשית, ודברה ברמיזות ומשלים, שהרי הכל יודעים שמעשה בראשית הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים רק פשוטם איזה סתר יש כאן, וכבר אמרו במדרש "להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי-אפשר, לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא אלקים. והעיקר היא הידיעה העולה מכל הענין לדעת ד', וחיי המוסר האמיתי" (אגרות הראי"ה שם צא').

באגרת קלד' הנ"ל הרב מוסיף גם ומבאר את החשיבות המוסרית, התודעתית החשובה כל-כך לכלל האנושות העולה מתיאור מציאות אדם-הראשון בגן-עדן כפי שנכתב בתורה שבכך נחתמת בנו ההכרה "שיש אפשרות גמורה, שהאדם אפילו אם יתעלה במעלה גדולה, ויהיה מוכן לכל כבוד ועונג, אם ישחית דרכיו יוכל לאבד כל אשר לו, ויוכל להרע לעצמו ולתולדותיו עד דורות רבים מאד, וזה הלימוד יוצא לנו מהעובדא, של מציאות אדם בגן עדן וחטאו וגירושו". ומכאן האחריות האדירה של האדם למעשיו ובחירתו.

בע"ה שנזכה להעמיק בתורה, ולהגות בה בתמידיות. ובכל יום יהיו בעיננו כחדשים. כאילו התחלנו מבראשית...

אוהב ומתגעגע לכולכם.
יוחאי

שבת שלום