הרב יהודה בר-און

היה ראוי לסיים את הפרשה הקודמת בפרשת קבורתה של שרה ואח"כ ליחד פרשה מתחילה ועד סוף העוסקת בענינו של יצחק ושידוכו. כך הנושאים יהיו יותר "מסודרים" ומסוכמים ולא יהיה ערוב עניינים.

אך לא כך. ודווקא לא כך.

השבת אנו נפגשים עם מצב מזעזע בעולם. שרה מתה. נקברת. עד עתה העולם היה מצוי בתהליך של הִבראות, הִיוַלדות. שממת העולם לאחר המבול מתחילה להתיישב, חיים נמשכים ונולדים כך עד שהופיע עמודו של עולם אברהם ועמו שרה.

המחשבה האלוקית במגמת העולם עד אין קץ הולכת ומתגבלת לתוככי המציאות בתוך אדם ענק שבענקים, צור ישראל אברהם אבינו - ועמו שרה אימנו. "אלה תולדות שמים וארץ בהיבראם – אל תקרי ב'היבראם' אלא באברהם". תהליך הבריאה הולך ומתכונן ע"י הופעתם של אברהם ושרה. הפעולה והמשמעות של חייהם של אברהם ושרה בעולם אינם כמשמעות אדם פרטי, אף הגדול שיהיה. משמעות חייהם היא משמעות מחוללת - פועלת. בכול נשימה מנשימתם, בכול פסיעה ברגלם בכל הגה היוצא מפיהם – יוצרים ומחוללים הם נתיב לגילוי סגולת ישראל בעתיד. "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם"

והנה שרה מתה. אנו מאבדים את אמנו. העולם מאבד את שרה! לכאורה, כגודל משמעות הופעת חייה המחוללת של שרה במציאות – כך גם מתרשם החסרון והחלל במותה. פעם ראשונה במציאות שלכאורה, נפטרים מאמא. עניין נורא עומד לפנינו – איך העולם ימשיך ללא רישמוה של שרה במציאות. כל החיים הישראלים גנוזים בחיי שרה – אם כך – איך יתכן ששרה תמות! ומה זה אומר לדורות.

"ויהיו חיי שרה" – באה התורה להורות לנו דווקא להיפך. אין הפסק בחייה של שרה. שרה מתה, נקברת – אך פרשתינו היא דווקא חיי שרה.

במה עוסקת הפרשה? בעניין נישואי יצחק כל  הפרשה היא תאור חיי שרה! חיי שרה אינם סיכום של הפרשות הקודמות – להיפך, דווקא הפרשה שלנו היא הביטוי לחיים של שרה.

הנה, אחר כל מאורעותיו של אליעזר והבאת רבקה ליצחק אנו נפגשים שוב בשרה אימנו – "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו" כאן מסתיימת פרשיה פתוחה. כאן מסתיים ענינה של שרה – פרשת קבורת שרה היא פרשיה סתומה ומחוברת לפרשת הבאת רבקה לאוהל שרה.

רבקה נכנסת לאהל שרה "והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דגמת שרה אמו" (רש"י כד,סז). חייה של שרה נמשכים לאמנו הבאה רבקה. אין כאן חידלון – חלל ריק. החיים הישראלים הולכים ומתחטבים בצורתם השלימה מסגולת שרה דרך סגולת רבקה והלאה. האורגניות החיה של נשמת האומה מתעצבת לצורתה השלימה להופיע במציאות באופן מלא.

"ויהיו חיי שרה... ויבא יצחק האוהלה שרה אמו"

שבת שלום,

 מנוחה וקדושה.