קביעות והכנה אל הקודש

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור".
אם נדייק נבחין כי אין תוכן לקריאה זו. זו קריאה לשם עצמה, שהרי אח"כ שב וכותב "וידבר ה' אליו".

בבלעם נאמר 'ויקר' - לשון מקרה.
לעומתו במשה נאמר ויקרא - בניגוד לבלעם.
היינו, שלא באופן מקרי אלה באופן מיוחד, באופן של קביעות והכנה.
נמצאנו למדים כי הקריאה למשה היא עצמה פועלת. אין מדובר באיזו אמירה המועברת ע"י הקריאה הזאת אלא זהו מעמד עצמאי שיוצר במשה קביעות, שייכות וייחודיות לקב"ה.

קודם שניגשים לשמוע דבר ה' מתוך אוהל מועד, יש לעבור הכנה של קביעות ושייכות פנימית.
גם מלאכי השרת קודם הכרזתם 'קדוש קדוש קדוש' היו קוראים זה לזה- הכנה וקביעות.
יש להפנים כי מפגש עם הקודש, עם דבר ה', עם לימוד תורה אינו מתחיל במפגש עצמו, אלא עוד קודם- בהכנה אל מפגש זה.
היחס שהאדם בונה בתוכו כלפני הקודש הוא הנותן ערך תוקף ונצח לתוכן הקודש עצמו אח"כ.

ה'קריאה' בניגוד ל'ויקר'- הקביעות! הקביעות שהאדם מסגל ביחסו הפנימי לקודש היא אשר מעמידה את הקודש ומחולל ומשפיעה בחייו.

"ר' יוסי אומר...התקן עצמך ללמוד תורה"- (אבות ב' יז)
האדם צריך להתקין עצמו ע"מ ללמוד תורה, להתקין במידותיו את היחס הנכון לתכנים שבקדושה ורק מתוך כך "...מעשיו יהיו לשם שמיים" (שם).

"להתקין" בתודעת חייו כי העוגן לחייו הוא התורה, כי הקבוע בחיים זו התורה וכל השאר- גם אם יהיו את רוב יומו וזמנו- הם הסובבים סביב, משתנים, חולפים.

מתוך קביעה וקיימא כזו התורה תתברך ותתפשט להשפיע על שאר תחומי עיסוקיו של האדם ותשפיע עליהם ככח צנטריפוגלי המושך בכל נקודה כלפי מרכז המעגל.

יהי רצון שקריאת ה' למשה תימשך אלינו "דבר אל בני ישראל", תפעם בלבבנו פנימה לבסס ולייצב חיינו על קביעות היחס לתורת ה' ומתוך כך נזכה להופעת כל חלקי הדיבור האלוקי עלינו, על עמו ישראל.

שבת שלום,

אשמח לפגוש את מי מכם שיבוא לשמוח בישיבה בשמחת הפורים הקריבה ובעל"ט בכינוס ודביקות חברים חיילים ובוגרים.