עבודת הקרבנות

בפרשת השבוע אנו לומדים על עבודת הקרבנות שהיו בני ישראל מקריבים במשכן.

עבודה זו היא המשך ישיר של מה שראינו בפרשות הקודמות שעסקו בעשיית המשכן, הרי מהות המשכן היא שהחיים של עם ישראל הם לא סתם חיים של ריצה בעולם הזה אחרי אוכל, שינה, פרנסה וכו' אלא החיים של עם ישראל הם חיים ערכיים, אלוקיים, יש בנו קומה עליונה ומיוחדת.

את הקומה הזו אנו צריכים להוציא לפועל, לגלות אותה, ללמוד לחיות את חיינו על פיה, להתקרב אל עצמנו, להתקרב אל ה' שבקרבנו.
עבודת הקרבנות היא חלק מרכזי בעבודה זו כפי שאנו רואים בתורה והדבר מצריך עיון – מה הקשר בין הקרבת הקרבנות למשימה החשובה הנ"ל?

המהר"ל בתחילת נתיב העבודה מברר את ענין עבודת הקרבנות:

"אף שאין דבר זה לתועלת השם יתברך מכל מקום האדם מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר נפשו אליו רק ממון שלו שמקריב אליו קרבן, מכל מקום גם זה נקרא שמוסר עצמו אל השם יתברך כאשר מקריב אליו ממון שלו" – כלומר, פעולה זו של לקיחת הממון שלי והקרבתו על המזבח לשם ה', כשהיא נעשית כראוי ומתחילה מן הלב, מן הרצון הפנימי היא יוצרת בנו התמסרות אל הקב"ה אל החיים האלוקיים.      "ונקרא זה עבודה כי העבד קנוי לרבו והוא וממון שלו הכל לאית שלו, ולכך כאשר מביא קרבן אליו מורה שהוא שלו כמו העבד שהוא קנוי לרבו, ולכך נקרא זה עבודה אל השם יתברך כאשר הוא מביא קרבן אל השם יתברך." – כלומר, משמעותה של ההתמסרות הזו, העבודה, היא להיות עבדים לה', לעבד אין בעלות על עצמו הוא כולו חלק מהממון של אדוניו, ע"י הקרבנות אנו נהיים "לא אנחנו – לו אנחנו" הופכים להיות חלק ממשי מן המציאות האלוקית ומתוך כל פרטי החיים הולכים ומתרוממים.

ויהי רצון שנזכה להקריב קרבנות בבית מקדשנו במהרה בימינו, אמן.

ובינתיים נשתדל למלא את החסר ע"י העבודה שבלב – היא התפילה.

שבת שלום