ארבעה יסודות בעבודת ה' – פרשת כי תשא

בפרשת כי תשא, לפני פרשיית חטא העגל, ישנו מעין סיכום מסוים של עבודת כלי המשכן: "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואמלא אֹתו רוח אלֹקים וכו'". אך קודם לכן יש ארבע פרשיות קצרות ביותר, כל אחת בת כמה פסוקים בודדים, כאשר הקשר ביניהן נראה לכאורה מקרי ולא מובן: מחצית השקל, כיור הנחושת, שמן המשחה וקטורת הסמים. מה פשר הדבר? מה הקשר בין ארבעת הנושאים הללו ומדוע מוזכרים הם דווקא כאן?

פרשת כי תשא היא נקודת החיבור, או אולי נקודת המעבר, בין הציווי האלוקי על המשכן בפרשיות תרומה ותצווה, לבין היישום בפועל, בניית המשכן בפרשות ויקהל ופקודי. נקודת המעבר הזו איננה פשוטה (היא גם הגורם הפנימי לחטא העגל, הנושא המרכזי בפרשתנו); קשה מאוד לאחוז באידאל האלוקי הנשגב ברום טהרתו, ולגלות אותו בארץ בלא להשפילו.

לכן באה התורה ומונה כאן ארבעה יסודות עקרוניים שהינם מהותיים בשלב הזה של בניין המשכן הלאומי – ובעצם בכל עבודת ה' של האדם הפרטי מישראל. כל עמל חיינו הוא לאחוז ברצון ה' שמתגלה אלינו בתורה, וליישם אותו, לחיות אותו בפועל בחיינו הממשיים – דרך כל כוחות השכל, הנפש והגוף שלנו.

היסוד הראשון – מחצית השקל. מדוע מחצית ולא שקל שלם? המחצית באה להזכיר לאדם את היותו חלקי, את עובדת היותו נברא ולא בורא, וממילא חסר ודורש השלמה. נקודת המוצא הזו היא הבסיס לכל עבודת ה' שלנו – ענווה, יראת שמים, התבטלות כלפי הגודל האלוקי והבנה שרק בדבקות האלוקית נוכל להגיע לשלמות, שלמות שהיא כל כולה השתלמות מתמדת ואין-סופית.

היסוד הזה יוכל להיבנות בנו רק על ידי לימוד אמונה מעמיק ויסודי. במקומות רבים באגרותיו כותב הרב כי לימוד אמונה איננו יכול להיות לימוד ארעי של קרעים קרעים; כדי לבנות תפיסה אמונית שלמה ויציבה, אשר בכוחה לעמוד כנגד פגעי הזמן של תקופת גאולתנו – אין מנוס כי אם לקבוע לימוד מעמיק, מובנה ומסודר אשר עוסק בכל תחומי חיינו: בהבנת ערכה של תורה, בהבנת מהותם של ישראל, בעמידה על יסודות הגאולה והתחייה ובהעמקה בבניין הנפש הפנימי של כל אחד ואחד, ביחס לשאלות של משפחה, של חינוך ילדים, של תרבות ורוח ועוד ועוד.

היסוד השני – כיור הנחושת. בכיור רוחצים הכוהנים את ידיהם ואת רגליהם. הרב בעולת ראיה מבאר כי הידיים מבטאות את המעשה הבחירי של האדם, את המעשה שבא מתוך מחשבה מושכלת ומבררת. לעומתן, הרגליים מציינות את הנטיות הטבעיות של האדם, את ההרגלים שלו, את המעשים שהוא עושה באופן אינטואיטיבי וללא מחשבה קודמת (לכן בנזקי ממון של האדם מציין אב הנזיקין "רגל" את כל הנזקים שעושה הבהמה שלא מתוך כוונה אלא דרך הילוכה). הכיור עניינו לטהר, לנקות ולזכך את שני הצדדים הללו שבאדם – הן את המעשים הבחיריים והן את הנטיות וההרגלים. לא די ביראת שמים כללית, בתפיסה אמונית של המציאות – כדי להתקרב לקב"ה צריך עמל של היטהרות מתמדת, של דבקות במידותיו של הקב"ה, של עבודת מידות ושל דקדוק מלא במצוות, קלה כבחמורה.

כאן יש צורך מצד אחד בלימוד מוסר, לימוד אשר מעורר אותנו כל הזמן להילחם את מלחמת היצר ולעמוד על המשמר בהתמודדויות העומדות בדרכנו, ומצד שני אחיזה איתנה בכל הפן ההלכתי של מצוות התורה – לדעת את פרטי המעשים התוריים ולעמול בכל כוחותינו על דקדוק קלה כבחמורה.

היסוד השלישי – שמן המשחה. בשמן המשחה נמשחים הכוהנים וכלי המקדש. שמן זה מבטא את הנבדלות של האדם או של הכלי הנמשח; שמן המשחה עניינו ליצור בנו יחס של הערצה ושל כבוד לכלי הקודש שבחיינו, בין אם כלים פיזיים במשכן ובין אם כלי קודש אנושיים. יסוד זה בעבדות ה' עוסק בהערצה לאנשי הקודש, לתלמידי החכמים, שכן הרב כותב באורות שבימינו ממלאים תלמידי החכמים שבאומה את תפקידם של הכוהנים (בסוגריים נעיר שגם מלך מבית דוד נמשח בשמן המשחה; יש חשיבות גדולה ליחס הנכון אל המלכות בישראל, לכוחות ההנהגה של מלכות בית דוד אשר בטלים לגמרי לכנסת ישראל ומוציאים אל הפועל את המדרגה הכללית של האומה). החיבור הזה לאנשי הקודש הוא עקרוני וקריטי, מפני שזו נקודת החיבור של האדם לתורת ה', הקב"ה מתגלה אלינו דרך תורתם של גדולי הדורות כולם. ללא התבטלות לתורה שבעל פה, למסורות העוברות בתוכנו מדור לדור, לא תהיה לנו כל אחיזה אמיתית בתורה, אלא דמיון אנושי ולא יותר.

כאן מוטלת עלינו האמירה של חז"ל "עשה לך רב" – לבנות בתוכינו את הקשר לתלמידי חכמים, להידבק ברב שנראה עלינו כמלאך ה' צבאות, דהיינו שאנו חשים את ההתבטלות שלו לדבר ה', את היותו מלאך ושליח לגלות את רצונו בעולם. יש מעלה עליונה לדור במקום תורה, להיות מחוברים לישיבה או למקום של תורה, להיות חלק מקהילה שחורתת על דגלה עלייה והתקדשות מתמדת, ויש מקום להשקיע מאמץ אדיר כדי לאפשר זאת – אך לא תמיד הדבר אפשרי. מה שכן מוכרח לכל אחד הוא למצוא את הרב שלו – להיות מחובר אליו, לשמוע מפיו שיעורי תורה שמעמידים בפניו אופק רוחני גדול ואידאלי ולהיות בעמדה שהופכת אותו מבחינתו האישית להיות המלאך שמכה על קודקודו ואומר לו "גדל". גם אם אין הוא עושה זאת בפועל ואינו מכוון אליו ישירות, עצם המפגש עימו יגדל אותו ויעלה אותו.

היסוד הרביעי – קטורת הסמים. סוד הקטורת הוא חיבור כל הסממנים כולם זה לזה, כולל החלבנה שריחה רע. החיבור הזה מגלה את נקודת הפנימיות שטמונה גם בחלבנה, וגם אם ריחה רע כאשר היא עומדת לעצמה, הרי שהחיבור הכלל ישראלי מגלה שגם היא חלק מיצירת הריח הטוב, "ריח – דבר שהנשמה נהנית ממנו". סוד הקטורת הוא המבט הפנימי, "עבודה שבחשאי", עבודה השייכת לעומק קודש הקודשים בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. המבט הפנימי על האומה והחיבור השלם אליה, המוכנוּת הגמורה למסור את הנפש עליה וההבנה הוודאית שכל הקשר האלוקי של האדם תלוי בחיבורו לאומה הישראלית כולה – כל אלו הינם יסודות עקרוניים והכרחיים בעבודת ה' של האדם.

שנזכה לבנות בתוכינו את כל קומות הקדושה הללו, ומתוך כך נבנה בתוך ליבנו משכן לשכינה.