פרשת תרומה

"יום חתונתו זה מתן תורה ויום שמחת ליבו זה בינין בית המקדש"

פרשותינו משפטים – מתן תורה -  חג השבועות. פרשיות המשכן – חודש אדר- ימי השמחה.

שמחת החתונה היא נפלאה מאד! ועדיין איננה עיקר השמחה, עומק השמחה נעשה בחיים המשותפים ב"בית". לכאורה החתונה פסגה כ"כ גבוהה, לכאורה מכאן אפשר רק לרדת ח"ו..

אחדות החתונה היא אחדות חלקית. החתן חושב על הכלה והכלה על החתן. "נעשה ונשמע".

כנסת ישראל הכלה, רוצה לעשות רצון ה' עד כלות, ההבנה איננה תנאי, אהבה בלי תנאים!

בעומק זה יש בעצם שניים שהם אחד, והאחד מבטאלת מציאות השנים, כל צד משקף לגמרי את הצד השני, בעומק התבטלות.

בבית, בחיים משותפים, שם יש שניים. האחדות הזאת בנויה משניים שונים, שמתאחדים.

האחדות הפנימית המוחלטת מופיעה בקודש הקודשים. שם נמצאים הלוחות והכרובים.

אבל דווקא בשניים שונים שכל אחד מקבל מאישיות השני, ולא נמחק מזה אלה נבנה מאישיות השני, נותן ומקבל, מה שיוצר באמת דבר אחד. "ריבוי המתאחד".

זו אחדות אמיתית. כשיש שניים לכל אחד יש מה לומר, עלול ליצור פירוד.

כאן הקשבה, הבנת רצון השני, הפנמתו או מחיקת רצונו האישי אלה בהתחשבות. זו מלאכה עצומה.

ואחדות זו מתבטאת ב"בית".

ואשת חיל עטרת בעלה. כנסת ישראל, ששומעת רצונו יתברך, ומבטאת התבטלות מוחלטת ועמוקה אליו,

באופן שלא 'נמחקת' אלה 'מוציאה לפועל', בסגולת תורה שבעל פה שלה את רצונו העליון,

ועל ידי זה שורה שכינה בארצות החיים, "ושכנתי בתוכם".